לאחרונה
אני מרגיש שאני עושה משהו ממש טוב.
זה
סיפור בפני עצמו, כמובן, אבל הינה מגיע יום ואני יושב עם מישהו שעושה את אותו
הדבר, אבל "יותר טוב ממני". כאן מתחיל משהו שאני ממש לא מבין!
מאותו
הרגע, "מה שאני עושה, זה לא מספיק טוב!"
מאיפוא
זה בא פתאום! הרי לפני רגע הייתי מאושר מהעשייה שלי. מה קרה פתאום?
כאן
אני יכול לכתוב ספרים של הסברים הגיוניים על מה שקורה, ואולי אני אפילו צודק, אלא
מה?
ההרגשה
שאני לא עושה מספיק טוב, שרירה וקיימת למרות כל ההסברים ההגיוניים.
פרוש
הגיוני: "כשאני עושה משהו טוב,
זה טוב יחסי למשהו, למישהו...."
כאשר
המישהו/משהו הזה משתנה, משתנה איתו גם ה"טוב" היחסי שלי.
ואז
ההיגיון אומר: "תגדיר את הטוב שבך בצורה אבסולוטית, ואז תישאר
תמיד טוב בלי להתייחס לשום דבר אחר".
נכון
שזה נורא הגיוני?!
אלא מה...
ההרגשה הזאת של "לא מספיק טוב" יושבת אצלי במקום שההיגיון
אינו נמצא בו!
מסתבר שאנג'י עובד שעות נוספות כרגע (אנג'י- Not Good Enough
- NGE)
יש לו
פתרונות: "תוכל להשתמש בסמים או להתאבד, ונפתרה (נפטרה?)
הבעיה..."
אבל כאן
קם אפי (אפ'חד לא יגיד לי!) ומתנגד בכל תוקף לפתרון הנ"ל!!!
על
פי שלבי ההתפתחות, אני נמצא אי שם באמצע...
"מודעות"
– יש! "רצון לשנות" – יש! "מה עושים?"
– יש! (ראה פתרון אנג'י)... או לחילופין אפשר לא לעשות כלום.
ופה
אני תקוע. כלומר יש פתרונות ואני לא מוכן לקבל אותם!!
מה
שנשאר לי זה לחשוב מחוץ לקופסה, לשנות הרגלי חשיבה, לנסות דברים ש"זה
לא אני" או בקיצור, "לצאת מאזור הנוחות" –
לצאת מהמוכר והידוע.
כרגע
אין לי מושג מה יש מחוץ לקופסה... כנראה שאקפוץ מהמטוס ללא מצנח בתקווה ששוב אגלה
זוג כנפיים....
