משחרר אחיזה
שני אלמנטים מרכזיים ליוו אותי
בחיי. האחד הוא אותו פחד מ-"מה יגידו ומה יחשבו" והשני "אף אחד לא
יגיד לי.....". אני חייב הרבה תודה לאלמנט השני שהציל אותי ממצבים לא
סימפטיים – מעישון סיגריות, אלכוהול ואפילו סמים.
כל חיי פחדתי מאנשים. לא פחד פיזי,
מאחר ואני לא בדיוק אדם קטן, אבל הפחדים המשתקים של "מה יגידו"
ו-"מה יחשבו", ליוו אותי במשך שנים רבות, רבות מדי.
כיום אני משחרר את אחיזתי בכל אותן
אבני ריחיים שסחבתי סביב צווארי.
בפועל פרושו של דבר הוא לקיחת
אחריות מלאה על חיי.
אבל מה זה "לקחת אחריות על
חיי" בפועל, מעבר למילים?
אביא דוגמא שאולי תמחיש את העניין:
בשלוש ארבע השנים האחרונות צברתי
הרבה כעס על אנשים אצלי בקהילה. הכעס הלך והצטבר עד שבנקודה מסוימת הכרזתי בפומבי
שאני
מרגיש "הומלס אצלי בבית!!"
השחרור נוצר כאשר רק לאחרונה עשיתי
הפרדה בין תפקוד בני אדם לבין בני אדם כמהות.
בפועל, הלכתי לאותם אנשים הביתה,
למגרש הפרטי שלהם (פחד אלוהים!) ודברתי איתם על מה שהכעיס אותי ובמיוחד על ההפרדה
שאני עושה ביניהם כבני אדם לבין תפקודם. המחלוקות נשארו בעינן, אך הכעס דעך בהרבה
ובכך חזרתי לקשר עם אותם חברי הקהילה שלי.
ההתפתחות כאן הייתה בכך שלקחתי
אחריות על הכעס שלי ומידרתי אותו כך שלא יפריע לי בקשר עם הקהילה בה אני רוצה
לחיות.
ממש לא פשוט, או כדברי השיר:
"ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה"
אבל כן, אני חוזר הביתה.
