לבנון 1982 - "מלחמת שלום הגליל".אני במרכזה של סצינה הוליוודית: - כפר שקט ונקי בלבנון הנוצרית, אמהות צעירות וטפן בזרועותיהן, מתחננות בפנינו שנוציא מחבל המטריד אותן מאז שעות הבוקר.
לבוש אפוד קרב ועוטה מבט קשוח ורך המתאים היטב לסיטואציה, אני "משחק אותה" עד הניצב (וכי מדוע לא? הרי זה מה שקורה בסרטים, לא?).
התמונה נפתחת כשהאם המסורתית (שחורת שיער וחטובת גו) כשבזרועותיה התינוק המסורתי (חמוד לאללא עם חכמת כל הדורות בעיניו) מחזיקה ביד תינוקה שני ורדים אדומים.
"מה דעתך על המוות?" שואל אותי תופיק, צעיר מבני הכפר. ("אדיוט!" אני חושב לעצמי, "אתה לא יכול לשאול משהו פשוט כמו - מה השעה?")
אבל לא עניתי כדי לא להרוס את הקטע.
האם דוחפת (קצת בכח, נדמה לי) את יד תינוקה עם הפרחים... אני משרבב זרוע חסונה ורבת מעללים לכוון האם (מי צריך פרחים?! האם יותר מעניינת) ו.... מה זה??!!
שגעון!!! כולם נאלמים דום. זה לא לפי התסריט!!
הסצנה נמסה וזורמת במורד הזמן.
אני נבוך כולי... האם מסמיקה (איזה יופי!) ורק האגרוף הקטן קמוץ בחזקה.
עצור! הזמן קופא על מקומו... רגע של שפיות.
האם, רועדת כולה, עוקרת בכח אל אנושי את הוורדים מיד תינוקה ונותנת בידי...
התסריט ניצל! הבלוף הגדול נמשך ורק התינוק ממרר בבכי - צר לי, ילדי, אך זהו מחיר ההצגה.
לבוש אפוד קרב ועוטה מבט קשוח ורך המתאים היטב לסיטואציה, אני "משחק אותה" עד הניצב (וכי מדוע לא? הרי זה מה שקורה בסרטים, לא?).
התמונה נפתחת כשהאם המסורתית (שחורת שיער וחטובת גו) כשבזרועותיה התינוק המסורתי (חמוד לאללא עם חכמת כל הדורות בעיניו) מחזיקה ביד תינוקה שני ורדים אדומים.
"מה דעתך על המוות?" שואל אותי תופיק, צעיר מבני הכפר. ("אדיוט!" אני חושב לעצמי, "אתה לא יכול לשאול משהו פשוט כמו - מה השעה?")
אבל לא עניתי כדי לא להרוס את הקטע.
האם דוחפת (קצת בכח, נדמה לי) את יד תינוקה עם הפרחים... אני משרבב זרוע חסונה ורבת מעללים לכוון האם (מי צריך פרחים?! האם יותר מעניינת) ו.... מה זה??!!
שגעון!!! כולם נאלמים דום. זה לא לפי התסריט!!
הסצנה נמסה וזורמת במורד הזמן.
אני נבוך כולי... האם מסמיקה (איזה יופי!) ורק האגרוף הקטן קמוץ בחזקה.
עצור! הזמן קופא על מקומו... רגע של שפיות.
האם, רועדת כולה, עוקרת בכח אל אנושי את הוורדים מיד תינוקה ונותנת בידי...
התסריט ניצל! הבלוף הגדול נמשך ורק התינוק ממרר בבכי - צר לי, ילדי, אך זהו מחיר ההצגה.
