.רציתי לשתף
אתכם בחוויה נהדרת שעוברת עלי בימים אלה ממש
רבים מאתנו
כבר חווו או חוווים את החוויה (ואייי!! כמה ווים!!) של פרישה מהחיים הרשמיים
ועוברים למצב צבירה אחר.
אני טירון
בעניין זה וכרגע סה"כ 10 ימים לאחר היציאה הרשמית ממעגל העבודה (הרישמי). אבל
ההרגשה המופלאה הזאת של חופש בהחלט פועלת, ובגדול!
איזו הרגשה
מוזרה ומופלאה, לשבת בבית ולנגן בפסנתר ב 10 בבקר ללא נקיפות מצפון !!
או ללכת
לאורך הירדן באמצע היום עם תיק על הגב, מקלות ביד ותענוג לא-יאמן בלב!
שנים רבות
אני חי עם ההרגשה שיום חמישי בשבוע הוא היום המעודף עלי מאחר ולפני סופ"ש ללא
פעילות רשמית כלשהי.
מוצ"ש
היה באופן קבוע הרגשה של "אוי.... עוד שבוע עבודה" וצלילה לתוך
"העולם הרישמי הזה"
אל תבינו
אותי לא נכון. אני אוהב לעסוק במחשבים, אינטרנט, רשתות תקשורת ובכלל בעולם
הדיגיטאלי.
הענין לא היה
העבודה עצמה אלא המחוייבות הרישמית הזאת של "אני צריך כך וכך...."
"היום
אתם יוצאים בחודש האביב" נאמר בהגדה וזה לא נתפס עד כמה שזה מתאים לי!
ה"חרות"
החדשה שלי בת 10 הימים היא מעבר מ"עבדות" ל"חרות" במובן של
מעבר מ-"מה שאני צריך " ל-"מה שאני רוצה"
בפועל לא
חייב להשתנות דבר. אמשיך לעסוק בעולם הסייבר ובתמיכה טכנית בהנהלת החשבונות שלנו.
ה"אחריות"
בחיי הפכה מדבר חיצוני לדבר פנימי. אני אחראי למה שאני מחליט להיות אחראי עליו!
לדעתי העולם
מפסיד בגדול על שאינו מוצא לנכון לנצל את נסיונם הרב של בעלי הגיל השלישי
מצד שני,
החופש שניתן לנו בגיל זה הוא מתנה של ממש.
בכותרת כתבתי
"אז מה עכשיו?" - שאלה די דבילית, נראה לי.
יותר נכון
היה לכתוב "מהיכן אקח כל כך הרבה זמן לכל אותם דברים שאני מתכוון
לעשות?"
צודקת כל כך,
עינת פורת שנתנה שם לסדנא "מתנת הגיל השלישי"
מצד שני, אל
תאמינו למילה שכתבתי! בידקו בעצמכם ללא
תלות במה שמישהו או המערכת הרישמית אומרת.
אני מתקרב
לגיל 71, בדיוק הגיל בו אמר אותו סטיב ג'פסון בוידאו שלו:- Never leave the playground
כן, זה נשמע
כמו פרסומת ואתם יודעים מה? כן! זו פרסומת!
אני ממליץ
בחום על הסדנא של עינת פורת "מתנת הגיל השלישי" !!!
האם אני לומד
שם דברים חדשים? לא ממש. אני חווה דברים שתמיד היו בי ומעולם לא השתמשתי בהם !!
בכל מקרה,
מאחל לכולם המשך חיים מעניינים, אפקטיביים ובעיקר נהדרים!
למה? אני די אגואיסט. יהיה לי עצוב מאד בלי הגיל הזה
מסביבי :-)
