יערות הגשם באלסקה כאנלוגיה

חזרתי זה עתה ממסע בן חמישה שבועות שרובו באזור יערות הגשם של אלסקה.

מאז ומתמיד דיבר אלי הטבע, מה שלא כן "חברי" הילדות שלי. כנראה דחף לחברותא הוא שדחף אותי להתחבר לעצים ולטבע. הטבע מקבל אותי כפי שאני ללא שיפוט וביקורת.

חשבון קצר הראה לי שטיילתי רגלית למעלה מ-80 ק"מ(!!) באותם חמישה שבועות.

רוב המסעות הרגליים היו ביערות הגשם. ליערות אלה אופי מיוחד, חזק ואפילו רועם.

אך אל יטעה אתכם השקט, כביכול, במקום. העצים מדברים. האדמה לוחשת ורוגשת. הטבע שמח לביקורי במקום ולוחש לי בקול שאינו נזקק לאוזניים אנושיות, שהרי שמיעתי זו מתרחקת והולכת ממני לאחרונה.

כולי קשב. מוקסם מה-"מילים" הרועפות עלי מכל עבר. הלב מתרחב והאנרגיות האדירות של היער נשאבות פנימה. עוד רגע קט ואני עף, עולה על ענן ונמוג כישות עצמאית, מתמזג עם היופי האדיר הזה.

יחד עם כל זאת, המחשב האנושי מתחיל לעבוד, מעלה השארות, תאוריות, וצונאמי של מחשבות זורמות ומחממות את הגולגולת עד צאת עשן. אינני מצליח להימנע מכך ונכנע לבלתי ניתן לעצירה.

נזכר בדבריו של "הלל הזקן" – במקרה זה, הלל שלנו, שהטביע את המושג "מחשבות על המחשבות" וכל הכרוך בכך.

עצי היער מעוררי התפעלות וניצבים בזקיפות מכל עבר. הוד מלכות שורה עליהם. ענקי המקום הם.

והינה, אזור של עצים נפולים. שורשיהם מחוברים היטב לגזע הענק אותו נשאו על כתפיהם. שכבת קרקע רדודה גרמה לשורשים לעצור אחיזתם בקרקע ולא להעמיק. עקב אחיזה רדודה זו נפלו העצים ללא קום. בעקבות נפילה זו, נכנס אור ליער שהיה מוצל מאד מרוב עצים. בעקבות האור עלו וצצו שרכים למיניהם ובכלל צמחייה צעירה ואנרגטית שמוכנה להשתנות עם כל משב רוח, לא כעצי הענק הקשוחים והעקשנים. בעקבות הצמחייה הצעירה עלו ובאו חיות, עופות וחרקים בשפע עצום. היער התעורר למשהו חדש. היער מתפתח בצורה שאותם עצי ענק לא שארו בנפשם.

ומה על אותם עצי ענק שנפלו ללא קום? האם זה סופם? האם כך תמו חייהם עלי אדמות? אכן, כך נראה הדבר ממבט ראשון ולא מעמיק. ואז עולות תובנות חדשות שהרי עצים אלה משמשים בית לאותם שרכים צעירים. הם משמשים בית לחיות, לעופות ולחרקים החדשים. אותם עצי ענק לא סיימו את חייהם, הם שינו אותם! שינוי שקשה לעיתים לקבל. קשה לעכל. אך שינוי ללא ספק.

אותם עצי ענק איבדו את שורשיהם, ענפיהם ולעיתים את הגזע עצמו, כל זאת עקב גילם שאינו ניתן לעצירה.

אותם עצים לא אבדו. הם שינו תפקיד בטבע. הטבע לא יסתדר בלעדיהם. שאלו כל חרק, פרפר או ארנבת.

הטבע זקוק להם.

ידידי האינדיאני משבט הטלינגיט, של דרום מזרח אלסקה, ניסה להסביר לי זאת במילים, במעשים וביצירות שהוא מוציא תחת ידיו. ואני לא הבנתי עד שלא ראיתי את אותם עצי ענק נפולים ואת השינוי הגדול בחייהם עלי אדמות.

אין מראה טובה יותר מהטבע עצמו. החיים עצמם הם אוניברסיטה מדהימה בתנאי אחד...

המודעות שלי לכל זה! הרצון שלי לראות את האמת ולקחת על כך אחריות אישית!!

הוא הוא הדבר היחיד המאפשר, או עוצר מבעדי לחיות חיים מלאים.