עצבות כענן ירדה עלי
על מה ועל שום מה לא אדע
חודרת נבכי נפש
ומעצבת חיי.
עצבות כשלווה ולא כאסון
עוטפת בשתיקה אילמת
כל טרופי מחשבותיך
ופנימיותך כמו שתקה... נרגעה.
קח אותה אתך, שאנה כידידה
וראה:- לא סבל וכאב אלא שקט כמו לפני החורף
שקט של סתיו, אפרוריות ואוירה קרירה.
כאותה קרירות נעימה של אחרי גשם
האדמה לחה וריח הגשם מנשא בכל
העולם כאילו נם ואוגר כח...
אותו כח! עד כמה אזדקק לו לא אדע
אך זוהי ההפוגה בם אאגרנה –
אאצרנה בתוכי.
החיים כמיים
יזרמו בכח ובחדווה עולצת
נתן לכוונם כפי שעושים חופי הנהר:
נצר מהלכם – יזרמו יחתרו ויעלו לעיתים על גדותיהם
אם נכוונם נכונה, יביאונו ברכה.
מים ללא גבולות יתפזרו ינוחו וישקוטו –
כשלוות השלוליות הרדודות,
וכשלוליות אלו יצרו משטח מים
אשר צורתו תמיד שונה מאחרת.
אך נוכל לעצרם בכלים בקבוקים.
צורתם תהיה אז זהה ומשעממת.
מכאן ידידי:-
(על תצר חייך, תן להם להווצר בחופשיות וללא גבולות.
מסגרות ממסגרות שונות יצרו עליך חייך)
החיים כמיים. למיים יש נפח מסוים כמו גם לחיים. איכות נפשו של אדם היא
נפח חייו ככל שגדולה היא ועשירה כן יגדל נפח חייו. נפח ניתן לפזר על שטח גדול ובעומק קטן או שטח קטן אבל עומק רב. כדי להשיג גם שטח וגם עומק חייב אדם להגדיל נפח חייו
משמע – להגדיל נפשו.
לכל אדם נפח חיים. חיים רחבים ורדודים או צרים ועמוקים הם גבולותיו.
להעמיק לא על חשבון מרחב חייב אדם להגדיל נפח חייו.
