סקס וארוטיקה במדבר!!

אתם ממשיכים לקרוא?!  מצויין!!. כנראה שהכותרת עובדת 😂😏😏

מה שבא לי לספר לכם הוא על משהו מדהים שחוויתי לאחרונה. אני מדבר על "מסע במדבר" אליו יצאתי עם קבוצה של כ-30 הרפתקנים וזוגתי היקרה.

לא אלאה אתכם בפרטים טכניים/מקצועיים, בעיקר מחוסר ידע שלי בנושא.

אבל חוויות זה כבר משהו אחר, ואת זה ברצוני להעביר כאן.

אחטא לאמת אם אומר שהיה לי נוח כל הזמן. היו רגעים ממש לא נוחים. קשה לי בחברה ואם אני משתתף באירועים אלה זה בעקבות תובנה מדהימה שהתוודיתי אליה לאחרונה. מדובר ב-"יציאה מאזור הנוחות" לצורך התפתחות. אני יושב במעגל אנושי ומגיע תורי לומר משהו בנושא שהועלה, ואני מרגיש חוסר נוחות שמבקשת ממני לקום ולברוח. אני נשאר על אפי וחמתי (פיצול אישיות כנראה) ובסופו של המפגש מרגיש שהרווחתי משהו עם כל האי-נוחות שבעניין.

החוויה ב"ה" הידיעה היא החברותא. התקשורת עם המשתתפים. עבורי זו יכולה להיות אבן נגף רצינית, ולהפתעתי יצאתי מהמסע עם משהו שמתקרב להתאהבות באנשים.

למי שמעוניין בצד "המעשי" הרי תאור קצר: המסע במדבר התקיים בעיקר באזור ניצנה. אזור מדברי יפהפה, לפחות לטעמי. העברנו שלושה ימים בפעילות חברתית שנפרשה על כל שטחי האישיות שלנו,  הפיזי, השכלי, החוויתי והחברתי.

בילינו בדינמיקה קבוצתית הדורשת יכולת להתבטא, ובמיוחד להקשיב לאחר. בדקנו את היכולות שלנו ביצירה, בהבעת דעה על מושגים כגון "תשוקה", "חופש", "בית", "חברותא" ועוד. בדקנו גבולות פיזיים כאשר התמודדנו עם דיונות החול באזור, אם בטיפוס וירידה מהן ואם בגלישה של ממש במדרון התלול. תנאי המדבר שאיננו רגילים להם בחיי היום-יום "הכריחו" אותנו להתמודד. כל התמודדות כזו מהווה התפתחות אישית.

אותי הדהימו במיוחד אלה עם המגבלות הפיזיות, שהצליחו למדר את הבעיה כפיזית בלבד, הרחק מהצד החוויתי והנפשי. איזו השראה הם משדרים!!!

אישית, אני ממליץ בחום על ה"מסע" לכל מי שמעוניין להתפתח בתקופת הגיל שלנו.

מילים מילים מילים.....

מתחיל לחשוב שיש לי שריטה רצינית בשכל!  מפגש מסכם של קורס שאין מילים לתאר כמה שקבלתי ממנו! שינה לי את החיים! ואני יושב שם במצב רוח מטורף של חוסר רצון להבין דברים בצורה לוגית. הסברים ועוד הסברים.... מילים על גבי מילים וכל מה שאני עושה עם זה, זה להתווכח. ויכוחים פנימיים אמנם אבל ממשיים עד להחריד. קבלנו עמוד למילוי... סרגל התפתחות כפי שקוראים לזה בדף. הוויכוח הפנימים עם הדף מתחיל על המקום. דבר ראשון שני עמודים וכותרת לכל אחד: "מימוש מלוא הפוטנציאל מעבר למצופה" וטור שלפניו על פי הסדר "מימוש פוטנציאל מלא" ומיד עולה בי המחשבה שאחרי מימוש פוטנציאל מלא, לא יכול לבוא שום דבר, כי אם כן, הרי שהפוטנציאל אינו מלא. גיבוב מילים מעולם ההיגיון. ההיגיון משגע אותי. מה זה כל כך חשוב?? אבל על פי התגובה הפנימית שלי, כנראה שאצלי זה חשוב בצורה כלשהי.

ועוד.... קבלנו אפשרות להגדיר את עצמת המצב שלנו בכל תחום על פי צבעים. ירוק=מצב מצוין.  צהוב=ככה ככה ואדום=דורש טיפול. והראש המעוות שלי מתווכח..... "ירוק זה סם מרדים. אם הכול בסדר, אפשר פשוט להירדם. אדום הוא המחייה והמחדד את החושים. בירוק אין צורך לחשוב, שהרי הכול בסדר. אדום הוא מצב מעורר (אלא אם כן אני מת על הרגליים) ולמעשה הוא הוא הגורם הראשי לדחיפה בכוון ההתפתחות. כלומר, האדום הוא הירוק של ההתפתחות, או במילים אחרות = יציאה מאזור הנוחות היא מתכון לחיים.

נו, ואני שואל את עצמי, אם המילים כל כך משגעות אותך, מדוע אתה משתמש בכל כך הרבה היגיון בחשיבה על כך.

והמסקנה שלי (כרגע) היא שאני יותר מדי חושב ופחות מדי חווה את החיים.

זו כנראה הסיבה שאני אוהב "ללכת לאיבוד" בטיולים. אם הכול ברור אז או קיי, יש נוף יפה וכו' – נחמד וזהו. אבל אם אני במצב של "לא יודע" זה מעורר דברים לא מובנים אבל בהחלט מעורר.

לא יכול להסביר את האיור המצורף אבל זה באמת מה שבא לי לעשות באותם רגעים מטורפים.

אולי מישהו אחר יבין, אני לא מבין ולא רוצה להבין. האיור הוא חוויה בפני עצמה!

יערות הגשם באלסקה כאנלוגיה

חזרתי זה עתה ממסע בן חמישה שבועות שרובו באזור יערות הגשם של אלסקה.

מאז ומתמיד דיבר אלי הטבע, מה שלא כן "חברי" הילדות שלי. כנראה דחף לחברותא הוא שדחף אותי להתחבר לעצים ולטבע. הטבע מקבל אותי כפי שאני ללא שיפוט וביקורת.

חשבון קצר הראה לי שטיילתי רגלית למעלה מ-80 ק"מ(!!) באותם חמישה שבועות.

רוב המסעות הרגליים היו ביערות הגשם. ליערות אלה אופי מיוחד, חזק ואפילו רועם.

אך אל יטעה אתכם השקט, כביכול, במקום. העצים מדברים. האדמה לוחשת ורוגשת. הטבע שמח לביקורי במקום ולוחש לי בקול שאינו נזקק לאוזניים אנושיות, שהרי שמיעתי זו מתרחקת והולכת ממני לאחרונה.

כולי קשב. מוקסם מה-"מילים" הרועפות עלי מכל עבר. הלב מתרחב והאנרגיות האדירות של היער נשאבות פנימה. עוד רגע קט ואני עף, עולה על ענן ונמוג כישות עצמאית, מתמזג עם היופי האדיר הזה.

יחד עם כל זאת, המחשב האנושי מתחיל לעבוד, מעלה השארות, תאוריות, וצונאמי של מחשבות זורמות ומחממות את הגולגולת עד צאת עשן. אינני מצליח להימנע מכך ונכנע לבלתי ניתן לעצירה.

נזכר בדבריו של "הלל הזקן" – במקרה זה, הלל שלנו, שהטביע את המושג "מחשבות על המחשבות" וכל הכרוך בכך.

עצי היער מעוררי התפעלות וניצבים בזקיפות מכל עבר. הוד מלכות שורה עליהם. ענקי המקום הם.

והינה, אזור של עצים נפולים. שורשיהם מחוברים היטב לגזע הענק אותו נשאו על כתפיהם. שכבת קרקע רדודה גרמה לשורשים לעצור אחיזתם בקרקע ולא להעמיק. עקב אחיזה רדודה זו נפלו העצים ללא קום. בעקבות נפילה זו, נכנס אור ליער שהיה מוצל מאד מרוב עצים. בעקבות האור עלו וצצו שרכים למיניהם ובכלל צמחייה צעירה ואנרגטית שמוכנה להשתנות עם כל משב רוח, לא כעצי הענק הקשוחים והעקשנים. בעקבות הצמחייה הצעירה עלו ובאו חיות, עופות וחרקים בשפע עצום. היער התעורר למשהו חדש. היער מתפתח בצורה שאותם עצי ענק לא שארו בנפשם.

ומה על אותם עצי ענק שנפלו ללא קום? האם זה סופם? האם כך תמו חייהם עלי אדמות? אכן, כך נראה הדבר ממבט ראשון ולא מעמיק. ואז עולות תובנות חדשות שהרי עצים אלה משמשים בית לאותם שרכים צעירים. הם משמשים בית לחיות, לעופות ולחרקים החדשים. אותם עצי ענק לא סיימו את חייהם, הם שינו אותם! שינוי שקשה לעיתים לקבל. קשה לעכל. אך שינוי ללא ספק.

אותם עצי ענק איבדו את שורשיהם, ענפיהם ולעיתים את הגזע עצמו, כל זאת עקב גילם שאינו ניתן לעצירה.

אותם עצים לא אבדו. הם שינו תפקיד בטבע. הטבע לא יסתדר בלעדיהם. שאלו כל חרק, פרפר או ארנבת.

הטבע זקוק להם.

ידידי האינדיאני משבט הטלינגיט, של דרום מזרח אלסקה, ניסה להסביר לי זאת במילים, במעשים וביצירות שהוא מוציא תחת ידיו. ואני לא הבנתי עד שלא ראיתי את אותם עצי ענק נפולים ואת השינוי הגדול בחייהם עלי אדמות.

אין מראה טובה יותר מהטבע עצמו. החיים עצמם הם אוניברסיטה מדהימה בתנאי אחד...

המודעות שלי לכל זה! הרצון שלי לראות את האמת ולקחת על כך אחריות אישית!!

הוא הוא הדבר היחיד המאפשר, או עוצר מבעדי לחיות חיים מלאים.