צר לי על קשרים
רבים שיכולים היו להיות אך בחרתי לנתקם:- סגרתי תריסים מפני רכילות, טרקתי דלתות
בפני ציניות. גם שפיטה ובקורת לא זכו אצלי מעולם להכנסת אורחים. על כל אלה...
ההפסד הוא שלי.
צר לי על קשר
שאבד עוד טרם שנוצר. המילים אינן חשובות, הן רק מסמלות משהו עמוק יותר - וכדי
לראות זאת, עלי לקרוא בין השורות ומאחורי המילים והמשפטים. אני מאמין שלכולנו
היכולת לעשות זאת אלא שישנם כנראה דברים אשר אין ברצוני לראות, וכבר נאמר:-
"רצונו של אדם, כבודו", ויתרה מכך בעיני:- "רצונו של אדם הם
חייו".
מידי פעם בעת
ארוכה, נוצר קשר. עמוק. עמוק יותר מכל קשר מובן וידוע. יורד הוא עלי ברפרוף קל
כנוצה, עטוף הילה חמימה של אנושיות. מחיצות נופלות, גדרות נמסות ונמוגות כעשן.
חוויה שאין לתארה במילים... או אז חולף הרגע הקסום ואני שב ונסגר במגדל השן שלי.
מביט אל האופק ומחכה, ל.....
תארו לכם עולם
בו האדם חופשי מעול שיפוט וביקורת של חבר מושבעים נצחי!!
רגישות היא
פתיחות. היא קשר לבני אדם אחרים... לנשמות ועולמות קסומים. רגישות היא גם להיות
פגיע. זו היא חשיפה ועמידה בקור, ברוח ובזעם סופות: חשוף לפגיעת כוחות האפלה
והשחור (קרי: ציניות, שיפוט וביקורת).
כן, דעת קהל
משפיעה עלי. בידי אמנם הברירה להיפגע או לא, ויותר מאשר אני חושש מדעת קהל, פוחד
אני מאותו ניתוק הנובע מחוסר רגישות, שהוא המחיר-הגבוה-מדי-עבור הביטחון העצמי,
השטחי בו מתהדרים רבים מבני אנוש בעולמנו.
אכן אני פגיע,
וכך עלי להישאר, זהו הקשר היחיד אשר בלעדיו אהיה מנותק מכל קשר עם בני אדם. איני
מרגיש שום קשר ללא חשיפה כלשהי, וככל שארבה בכך כן יהיה הקשר עמוק יותר.
תחושתי מהעולם
בו אני חי הינה, כי משהו (פחד? חוסר בטחון? עיוורון?) יוצר בי את הצורך להירתע
מקרבת יתר לציניות, רכילות, שיפוט, וביקורת.
אילו רק ראיתי
למה גורמת הציניות שלי!
אילו רק ראיתי
כמה דלתות סוגרת מעט רכילות!
אילו רק השכלתי
להבין את עוול השיפוט והביקורת!!
ה"קטילה"
הפכה לספורט לאומי. "ירידות על אנשים" הן בסיסן של התקשרויות חברתיות מסוימות
(כן, גם אצלנו!)! - "איזה בידור, איך הוא ירד עליו רצח! שגעון של בן-אדם!
גבר לעיניין. איזה חבר'ה. כל הכבוד. פשוט אדירררררררררר!!"
ושער אחר שער
ננעל... תריסים נטרקים... סוגרים ונופלים למקומם לקול שקשוק שלשלאות ... בריחים
מחליקים למקומם.... ובאה אפילה... קור... בדידות.
ואם אתבונן
היטב פנימה, בוודאי אראה כי כל הזהב, הכסף ואגרות החוב הצמודות לדולר, אינן שוות דמעה אחת
אמיתית בעיני איש יקר.
