על עצים ובני אדם

באחד האמשים של השבוע החולף (כפי שמבטא זאת אפרים קישון) נחת בקול רעם אדיר אחד מעצי הברוש הגדולים והותיקים – נעקר מן השורש ונשאר שרוע במרכז הכביש כמבשר סופה של תקופה.

לא יכולתי שלא לראות את הסמליות שבעניין בעיקר לאור דבריו של רבי יוחנן, הלא הוא יוחנן סלע גננינו: "היה אפשר לחשוב שלעץ כזה יהיו שורשים מבוססים ועמוקים, ולא היא...!

הולדתו של יער בצמח רך המכה שורשים באדמת טרשים סלעית וצרובת שמש, על כל סדק וכל טיפת לחות יעוט כמוצא שלל רב וכך יצמח עד ההפכו לעץ עב-גזע וגבה-צמרת.

צמרתו הרחבה תצל על שטח נרחב, תכסה פיסת קרקע מלהטו של השמש, תמנע התאדות מיים יקרים ותיצור קרקע מעט נוחה יותר לשתילים הרכים בסביבה.

תהליך זה ילך ויגבר עד שאזור נרחב יהפוך לחורש שבו בריכות שמש וחם, לצידם של אזורי  צל קרירים: צמחיה עדינה תעלה ותכסה את פני הקרקע, חיות קטנות תשתובבנה בינות לענפי העצים וקול ציוץ צפרים יבקיע מכל צמרת.

אט אט יהפוך החורש ליער עבות – החשיכה תגבר על האור, הצל הרב יהפך למסתור לחיות טרף, למיני צמחים ושרכים שכל מחייתם על אפילה קור ולחות, פטריות פרזיטיות יטפלו לגזעי הענק וימצצו מדמם.

אוירה קודרת תשרור בכל. לא יהיה עוד מקום להתפתחות שתילים רכים חדשים מפאת החשיכה הכבדה – הצל יהיה רב מדי. רק בשולי היער עדיין יתפתחו שתילים חדשים שילכו ויתרחקו מתחומו האפל של היער.

*   *   *   *   *

צחקו לעצמם העצים הגדולים למראה צאצאיהם המתכופפים בכל רוח קלה – גזעם של אלה לא כוסה עדיין בקליפה קשה וקשוחה והם נתונים להשפעות רבות.

צחקו עד לאותו לילה בו נפל הברוש הענק מחמת הסערה – נפל ולא קם עוד.