לכבוד פורים - כולי אוזן!

סיפור של התפתחות

סימפוניית ההתפתחות

מפגש המחזור המתקרב מרגש אותי.

אני בהמתנה דרוכה, והדריכות דוחפת אותי למעשים.

יושב ומכין אתר, מצגות, דפי מידע, קטעי נוסטלגיה וכיוצ"ב.

היום המיוחל מגיע ואני יושב נרגש במועדון עם חברים מהעבר, מעלים זכרונות ומקשקשים בכייף על כוס יין ומבחר מעדנים.

הזמן עובר חולף ואני מרגיש צורך בשינוי.

קם ממקומי וניגש לפסנתר הניצב בקצה האולם. מתיישב לאיטי ובוהה במקלדת במשך דקות הנראות כנצח. אינני מעז אבל משהו דוחק בי ואני מתחיל בפריטה חרישית על המנענעים הלבנים והשחורים שלפני.

שוקע אל תוך המוסיקה כך שאיני שם לב לקורה מסביבי.

באחת אני מרים ראשי והינה עומדים כולם מסביבי ומזמזמים ומהמהמים בסינכרון מלא עם הפסנתר. עוד רגע קט וכולם שרים ואני מנגן.

אני לא כל כך מאמין! זה באמת אני? ככה, לנגן לפני קהל?? אבל העובדות מדברות בעד עצמן.

מה שהחל בתחילת הערב כזרימת מנגינה של פיאנו חרישי, עבר דרך קרשנדו ארוך ומסיים כעת בפורטה מרגש בתוכי פנימה!

בהחלט התפתחות בלתי צפויה!