אני והסבתא ישבנו בצוותא

מקווה שתסלחו לי אבל חייב לספר לכם על הגורו החדש שלי

היא כולה בת 7 ומשהו אבל הפכה להיות המורה מספר אחד שלי

לעיתים קרובות כנהוג בקבוצת גילינו, מגיעים הנכדים לבקור וכך גם אצלי כאשר נכדתי בת ה-7 מגיעה למה-שנקרא-אצלנו "יום סבא".

לעיתים היא נוהגת "להתעלל" בפסנתר שלנו והינה לאחרונה התחילה לנגן מנגינות של ממש.

מבקשת שאשב לידה אבל חלילה לי מלעזור לה. "אני יודעת!" היא משליכה לעברי.

יושבת ככה ומתאמנת על איזה שיר ומשום מה זה לא בדיוק הולך כפי שהיא רוצה.

מנגנת שוב, ושוב לא ממש הולך...

כאן נכנסת לתמונה מעבדת הדמיון שלה והיא אומרת לי "צריך לנקות את הראש מכל התווים ולהתחיל שוב"

את הדמיון שלה אני מאד אוהב ואני זורם.....

יוצאים החוצה למכונת הכביסה. היא מסירה את הראש שלה בעזרת מברג ודואגת לשים את הברגים במקום בטוח.

את הראש היא מכניסה למכונת הכביסה ולאחר זמן הוא יוצא נקי , מבריק, ומטפטף......

טוב, מה עושים? תולים לייבוש כמובן. אבל מאחר והראש היה מלא בתווים, יש צורך לייבש גם אותם.

כאן אנחנו מבלים דקות ארוכות ותולים תו תו עם אטב ויושבים להמתין.

לאחר זמן לוקחים את הראש המיובש, מבריגים חזרה לגוף עם אותם ברגים שנשמרו באדיקות.

שופכים בזהירות את התווים הנקיים לתוך הראש כשנזהרים מאד לא להפיל שום תו על הרצפה. אנחנו לא ממש רוצים לשמוע כל מיני מנגינות באמצע הלילה.

חוזרים לפסנתר.  היא מנגנת ומנגנת ומשהו עדיין לא בדיוק הולך.

מיד היא מוציאה חופן של תווים מהראש וזורקת לאשפה כי הם באמת הפריעו.

כעת הכל כבר מתנגן כמו שצריך. פעולת הנקיון הצליחה. עובדה!

למחרת כשלקחנו את האשפה למיכל המרכזי, שמענו מנגינות צפות מתוך הזבל.................

כעת נזכרתי בשיר. "אוי הגורו שלי.... אוי הגורו שלי, ההיית או חלמתי חלום?"

אולימפיאדת הזהב

אנא סילחו לי אבל לא יכולתי להתאפק,

האולימפיאדה בשבוע הבא כל כך הדליקה אותי שלא יצטרכו להדליק לפיד.... אני מוכן לעמוד שם במקום

אנו עומדים כ-5 ימים לפני פתיחת המשחקים האולימפיים. כוונתי כמובן לאולימפיאדה לגיל הזהב.

מכל קצוות הארץ יגיעו "דינוזאורים" ו"ענתיקות" לבלות יום נפלא בתל-אביב.

יתקיימו שם תחרויות ריצה וטורניר פטאנק.

אבל הכי הכי יהיה אותו מקום מוצל וקריר בו נוכל לשבת ולשתות כל מה שהגוף עדיין מאפשר לנו.

ספורים מלבבים על רומטיזם, מיגרנות, טרשת, כאבי גב וכו' יזרמו שם כמיים............

תוקם פינה מיוחדת לכל מי שמעוניין להתנסות בחווית הפרוסטטה.

תוכלו לזהות את סבא וסבתא טסים ממקום למקום על כסא גלגלים בחיפוש אחר התרופה הבאה.

יוקם קזינו בו יהמרו הרוצים בכך על כדורי אקמול.

כל מי שזוכר את תאריך הולדתו לא יורשה להכנס למתחם, כמובן.

לקראת ערב נשב על כורסאות ונשרוק לנשים העוברות תוך נסיון נואש להבין מדוע.................

כגולת כותרת יתתקיים סיור מודרך ומתוסבר ב-"מפלי הוויאגרה"

אבל בדבר אחד תוכלו להיות בטוחים.  סבא וסבתא יסתובבו עם נצוץ ענק בעיניים!!

מי שלא בא מפסיד!!!!

דוד אלמן  - 

נ.ב.    הגיל? אני קרוב יותר ל 40 מאשר ל 30

נ.ב.    אני לא זקן, אני מחונן כרונולוגית   :-)

נ.ב.    אני 71  אבל זה בסה"כ  21.7 ביחידות צלסיוס