בשבוע שעבר הודפס כאן מאמר מאת הרב
שרגא סימונס שבו נאמר בין השאר:-
"כי האדם עץ השדה"
(דברים כ, 19) התורה משווה את האדם
לעץ. שורשים,
ענפים, עלים. מה הקשר? מדוע משול האדם לעץ?
אין לי שום בעיה אם השוואת האדם לעץ
השדה. זה פיוטי, ציורי, לירי וכו'. הבעיה מתחילה כאשר מביאים את הציטוט דווקא
מספר דברים כ' 19. כאן, בפסוק זה, לא מדובר על השוואת האדם
לעץ השדה. כאן מדובר באיסור ברור של התורה על שימוש בעצי-פרי בעת מלחמה.
בזמנים ההם היה מקובל להשתמש בעצים
למצור ובלהט המלחמה לא הייתה התחשבות יתרה בסוג העצים לשימוש. התורה דברה על נושא
זה ואסרה להשתמש בעצי מאכל גם במלחמה והרשתה להשתמש רק בעצים שאינם נושאי פרי. כי
האדם חי מעץ השדה.
"כי תצור אל-עיר ימים רבים להלחם עליה
לתפשה לא-תשחית את-עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה
לבא מפניך במצור. רק עץ אשר-תדע כי-לא-עץ מאכל הוא תשחית וכרת ובנית מצור על-העיר
אשר-היא עשה עמך מלחמה עד רדתה" (דברים כ'
20-19 )
אחד הפרושים הוא "אל תהרוס עצים
שאתה יכול לאכול מהם. האם עצי השדה הם כמו בני אדם שתעשה עליהם מצור ומלחתה ותהרוס
אותם?"
אז עם כל הכבוד לרב המכובד, יש להפריד בין הביטוי, היפה לכשעצמו, לבין המקור
ממנו הוא מובא.
