אני מאוהב במדבר. אוהב לשכב בלילה הקר והחשוך ולהביט בכוכבים. כוכבים
רבים כל כך!!
מביטים בי "ידידים" משכבר הימים, ביניהם ה"עגלה
הקטנה", ה"עגלה הגדולה", ה"קסיופאה", "הצייד",
"מזל חימא" ועוד רבים
שנחרטו בראשי עוד משחר נעורי.
המדבר ער בלילה, אם כי שקט ביותר. קשה להרדם מול השקט הרועם הזה. אני
מרגיש כאילו אינני זקוק לשינה המנתקת אותי מחוויה החזקה כל כך. הקור נעים בצורה
מוזרה. אני אוהב את הקור הזה, כן, גם הקור המקפיא משהו. ההרגשה היא של קור
ידידותי, דבר שלחלוטין איננו הגיוני ואין לי הסבר לכך.
בבקר אני כבר ער עוד לפני שאני מתעורר, כאילו לא ישנתי כלל, ואולי כך
באמת. מקפל ציוד ומוכן להליכת היום. ארבעה ימים של רומן אינטמי עם המדבר. המדבר
הינו רומנטי במיוחד. אי אפשר שלא להתאהב במדבר.
רגעי קסם חולפים עם הזמן. הגבים קורצים. השבילים מחייכים בהנאה לקראת
המהלכים עליהם. השמיים הצבועים בכחול עז, מכסים אותי ברוך מפנק.
כל הכבוד לארכיטקט שהצליח לפסל, מעשה אמן, את חבל הארץ היפהפה הזה!!
חם? בוודאי! ואם אומר שלא היה לי קשה, קיראו לי שקרן!! החום מתיש והזיעה הניגרת מהווה אמנם אתגר
לגוף, אבל הזדמנות פז לנפש להבין את עצמה. המדבר הוא מורה איכותי במיוחד. כל כך
הרבה ניתן ללמוד מהחום המתיש, הזעה והשרירים הכואבים.
מהלכים כך בחום הכבד כבר כמה שעות. המיים חמים. העצמות חורקות. התרמיל
כבד על השכם, ממש כדברי השיר "אם
קשה לפעמים קצת הדרך, מעיקים התרמיל והחום.....".
אני מותש, עייף ולא מאמין שאוכל להכניס עוד לגימה אחת של חמצן לראות.
נעמד באמצע הדרך, פורס זרועות, לוקח נשימה עמוקה...... ושומע...... שומע
לחישות...... ההרים מסביב לוחשים לי מילות עידוד הממלאות אותי באנרגיה בלתי מובנת,
והינה, פתאום אני מלא בכוחות מחודשים.
תקוע במקומי אני מתקשה להאמין שכל זה קורה. מזיז יד, מזיז רגל
ו....כן..... משהו אכן קורה. הכאבים אינם, העצמות אינן חורקות בכל תנועה. השרירים
אינם שולחים לי מסרים של כאב. אפילו התרמיל הכבד נעשה קל ונוח יותר. לא מבין. מתקשה לאמין שזה אכן קורה אבל
עובדה!!
והחברותא...... נעמי שמר, הענקית, איך היא ידעה לאמר בדיוק את המילים
הנכונות? "אנשים טובים באמצע הדרך". יכולתי לכתוב המון על המשפחה שהזמינה אותי
לטיול ושתי המשפחות האחרות שנילוו. לא אעשה זאת עקב כי לא קבלתי אישורם לפרסם אותם
ברבים. אוכל לומר רק שארבעה ימים במדבר עם אנשים כאלה מהווים משקל נגד לכל
התחלואים העוברים על ארצינו לאחרונה!
אנשים כאלה הם התרופה הטובה ביותר לנשמה החבוטה והחבולה מחיי היום יום.
בסיומו של יום, חובקים מדורה קטנה כשהאש מדגמנת אל יווני עתיק יומין
היודע את המדבר על בוריו. "האש מלחכת זרדים בדממה.....".
אני עומד מול האדום הבוהק הזה והדמעות..... זולגות......זולגות חופשי.....
מאוהב במדבר, כבר אמרתי?
