שלום לכל הרשומים ברשימת דיוור זאת,
רציתי לשתף אתכם בחוויות של הגיל המדובר אבל אני מתלבט.
אני מתלבט אם בכלל להשאר ברשימה ואם להגיע למפגשי הגימלאים
הצעירים.
התחלנו את הפרוייקט עם בעיטת פתיחה של עינת (תרתי משמע!) והכדור
החל מתגלגל.
במשך השנה בערך שאנחנו עוסקים בנושא גיליתי לתדהמתי שהמישור החלק
עליו מתגלגל אותו כדור, הרים אף
והפך לעליה. בעליה כמו בעליה מתחילים להזיע, אני מתכוון להזעות
פסיכולוגיות ונפשיות בעיקר.
אבל הקושי העיקרי הוא חוסר העניין שמתגלה כמעט מכל עבר. חוסר עניין
לפחות למראית העין.
תחילתו של חוסר עניין זה נראה כאן ברשימת הדוור. ותקנו אותי אם אני
טועה - הלוואי!!
לצורך הבהרה עלי לציין שאני לא מרגיש שאני "צריך" את
המפגשים בשלב זה בחיי.
הסיליבוס שלי מלא ב: קורס יזמות, קורס "עוגן הרם" לחיטוב
המוח, הליכה נורדית, פילאטיס, רכיבת אופני שטח,
חוג חליליות, כנראה גם חוג תופים, עיסוק בארכיון הקיבוץ (לא רשמי),
עריכת וידאו, הקמה ואחזקת אתרים,
שיחות אינטרנט עם "האויב" הפלשתיני ולאחרונה Roller-Blades וחד-אופן.
כל זה בנוסף לעבודה מלאה בענף התקשורת, הרבה גינה וכמובן משפחה,
נכדים וכו.
לא חסר לי דבר פרט לזמן !!
החלטתי להשתתף בפעילויות הגימלאים הצעירים לא מתוך צורך אישי אלא
מתוך חשיבות העניין בכלל.
עינת ועידית החלו במשהו כל כך חשוב שזה פשוט לא להאמין שלא טורפים
את זה בכל פה!
אינני מדבר על דברים שמגיעים לנו למרות שגם לזה יש מקום. אני מדבר
בעיקר על הצורך להבהיר למקבלי ההחלטות באשר הם
שאם לא יקחו אותנו בחשבון כגורם בכל התחומים, יימשל הדבר
לזריקת כסף ומשאבים אחרים לפח! הם חייבים להבין שאנחנו כוח
רציני שאין לוותר עליו! הם זקוקים לנו יותר מאשר אנו זקוקים
להם. תפקידנו להבהיר להם זאת.
והינה יש לנו ערוץ הדברות שבו ניתן לדבר על הנושא, כל אחד בדרכו
ועל פי השקפותיו ו........ שקט!!
שקט רועם, כאילו שהרשימה היא בכלל משהו פיקטיבי. המפגשים גם הם
בחברת מספר משתתפים בודדים.
עינת תמיד טוענת "זה בסדר גמור" - אז לפחות יש לי מקום
אחד שאני יכול לא להסכים איתה.
עבורי זוהי נורה אדומה שאומרת "בשביל מה לך כל זה? זה לא
מעניין אף אחד".
אחרי 14 שנה של שליחת עלון הקיבוץ , מדי שבוע, לרשימת דוור,
כשהתגובות יכולות להיספר על יד אחת ואולי שתיים, תאמינו לי שאני
לא מתייאש כל כך בקלות. כאן זה מפריע. זה מתסכל. זה כואב. זה
מעליב. זה מייאש.
אז, אם יש שם מישהו חי ברשימה ואולי גם אכפת לו/לה.... תשמיעו קול,
שנדע שיש אנשים חיים מאחורי המושג של גימלאים צעירים.
דוד אלמן
