לא רוצה להבין. רוצה לחוות
אני חש שככל שאני מנסה להבין יותר, אני יותר מתוסכל, לא מזה שאני מבין
או לא מבין משהו אלא מתוך הצורך בריצה המתמדת אחרי מידע לוגי.
העולם הלוגי איננו הכול. אינני מבין אהבה. אני חש אותה כאשר היא ישנה.
לך תסביר את זה!
דיבור הינו שרשרת מתמשכת של קולות מוזרים שלמדנו להבין מתוך קונצנזוס
חברתי כלשהו. מילים הן סה"כ אוסף צורות מוזרות של דיו שנתנו בהם פרושים
שונים. מילים יכולות להסביר. מילים אינן יכולות להעביר חוויה. הן יכולות לגרום
לקורא אותן, לחוות דבר מה כזה או אחר. הן אינן החוויה עצמה!
השאלה כמובן, מתי להיכנס לעולם הרציונאלי ולהבין דברים ומתי להיכנס
לאותו עולם חוויתי שאינו ניתן להסבר מילולי?
ככל שאני מבין יותר, אני חווה פחות ואילו ברגע שאינני מבין מילים
מסוימות או משפט או מושג מסוימים, או אז עולה בי חוויה, תחילה חוויה של כעס, רוגז
וכדומה, עד שאני מבין שאני באמצע חוויה חזקה ואז משתנה משהו.
בטיולי הרגליים אני יוצא ללא מטרה בדרך כלל. אני הולך ומדי פעם מגיע
לפיצול כלשהו, כלומר עלי להחליט כיצד להמשיך. אני מחליט על המקום וכך נוצר המסלול
ללא שום תכנון מוקדם.
הטיול בשביל ישראל אינו דורש הבנה! הטיול הרגלי מהווה חוויה שאולי
ניתן להעביר במילים, לאחר מעשה.
אני מנסה להסביר במילים מדוע אי אפשר לעיתים להסביר דברים במילים.
איזו שטות! הערבוב הזה של העולם הלוגי ועולם החוויות יכול לשגע פילים או יותר
נכון, אינו משגע פילים אלא בני אדם. מדוע? כי אנחנו נוצרנו בצלם ויש בנו את הרגש
אבל בעיקר את הרציונאל שמעלה אותנו לראש פירמידת האבולוציה מבחינה מסוימת ודופק
לנו את החיים מבחינה אחרת, אלא אם כן אנחנו ידועים לעשות את ההפרדה בין חוויה
להבנה.
