Oh what a wonderful life אה..... החיים היפים

Oh what a wonderful life      אה..... החיים היפים

יום רביעי, 3 ביולי 2019

מלחמת ה"טוב" ב"יותר טוב"

לאחרונה אני מרגיש שאני עושה משהו ממש טוב.
זה סיפור בפני עצמו, כמובן, אבל הינה מגיע יום ואני יושב עם מישהו שעושה את אותו הדבר, אבל "יותר טוב ממני".  כאן מתחיל משהו שאני ממש לא מבין!
מאותו הרגע, "מה שאני עושה, זה לא מספיק טוב!"
מאיפוא זה בא פתאום! הרי לפני רגע הייתי מאושר מהעשייה שלי. מה קרה פתאום?
כאן אני יכול לכתוב ספרים של הסברים הגיוניים על מה שקורה, ואולי אני אפילו צודק, אלא מה?
ההרגשה שאני לא עושה מספיק טוב, שרירה וקיימת למרות כל ההסברים ההגיוניים.
פרוש הגיוני: "כשאני עושה משהו טוב, זה טוב יחסי למשהו, למישהו...."
כאשר המישהו/משהו הזה משתנה, משתנה איתו גם ה"טוב" היחסי שלי.
ואז ההיגיון אומר: "תגדיר את הטוב שבך בצורה אבסולוטית, ואז תישאר תמיד טוב בלי להתייחס לשום דבר אחר".
נכון שזה נורא הגיוני?!
אלא מה... ההרגשה הזאת של "לא מספיק טוב" יושבת אצלי במקום שההיגיון אינו נמצא בו!
מסתבר שאנג'י עובד שעות נוספות כרגע (אנג'י- Not Good Enough - NGE)
יש לו פתרונות: "תוכל להשתמש בסמים או להתאבד, ונפתרה (נפטרה?) הבעיה..."
אבל כאן קם אפי (אפ'חד לא יגיד לי!) ומתנגד בכל תוקף לפתרון הנ"ל!!!

על פי שלבי ההתפתחות, אני נמצא אי שם באמצע...
"מודעות" – יש! "רצון לשנות" – יש! "מה עושים?" – יש! (ראה פתרון אנג'י)... או לחילופין אפשר לא לעשות כלום.
ופה אני תקוע. כלומר יש פתרונות ואני לא מוכן לקבל אותם!!
מה שנשאר לי זה לחשוב מחוץ לקופסה, לשנות הרגלי חשיבה, לנסות דברים ש"זה לא אני" או בקיצור, "לצאת מאזור הנוחות" – לצאת מהמוכר והידוע.
כרגע אין לי מושג מה יש מחוץ לקופסה... כנראה שאקפוץ מהמטוס ללא מצנח בתקווה ששוב אגלה זוג כנפיים....

יום שלישי, 2 ביולי 2019

צמתים בחיים


המשל מספר על נהר שזורם ללא הפסק, והינה המים מגיעים לסלע.
לרב מוצאים המים דרך לעבור את המחסום הטבעי, אם על ידי זרימה ימינה,שמאלה, למעלה או בחתירה מלמטה, ויש פעמים שהמים חזקים דיים כדי להזיז את המכשול עצמו.  
אולם יש ואינם מצליחים לעבור והם מתחילים  להתערבל וחופרים לעצמם בור עמוק. 
אוי - כמה סימלי!!

ואני? האם אחפור לעצמי בור ואשאר במערבולת אין סופית? או שמא אנסה דרך אחרת כלשהי?   אני בצומת בחיים: עלי להחליט, וגם חוסר החלטה כמוה כהחלטה.

אני מחליט ללכת על המפגש האישי של פרוייקט "צומת" בו אנסה להעביר את הכלים שקבלתי - בפגישה אישית.
יוצא ל"מסע" בחשש מובן אך בהתרגשות גדולה. הרצון להעביר הלאה את מה שקבלתי הוא אדיר!!
מתמקמים במקום שקט ונעים ולאחר כמה מילות פתיחה בנאליות אני שואל לסיבת ההגעה למפגש הזה.
אני מקשיב, וברקע קול קטן בראשי לוחש: "הרצון שלך להעביר, הוא משני! זכור זאת!"
אני שומע על הסיבות, והמחשבות, ושואל: "במבט אל תוך המראה, כרגע!, מה נראה שם?"
הסיבות הלוגיות המקובלות מובנות אבל אני מתעקש: "מה  נראה שם ברגע זה?"
לאט, לאט, עוברים מההגיוני והמקובל, לדברים שקצת קשה לדבר עליהם, בעיקר בתחום הרגש.
בשלב מסוים אני מדבר על מה שאני עברתי, בהקשר למה שנאמר עד כה.
אותו קול קטן לוחש לי שוב: "קצר ולעניין! אתה לא העיקר כאן!!" ואני כבר מתנצל על דיבור יתר.
לשמחתי עברנו בשלום את השלב הזה וממשיכים בשיחה.
כעת עולים דברים מהעבר שכביכול הפריעו בחיים והיוו מכשול, ובכלל נראים "שליליים".
אני שולף כלי נוסף: "מה יש לך לומר על משפט כמו 'מכל לימון אפשר לעשות לימונדה'?"
לשמחתי האנאלוגיה הובנה כראוי ונכנסים למהות העניין.
בשלב מסוים העליתי את מה שקבלתי מצבי לניר על מבנה האדם הבנוי מ4 חלקים: פיזי, קוגנטיבי, נפשי וחברתי כאשר כולם שזורים זה בזה ומשפיעים זה על זה.
המפגש ערך 2:30 !! ואני עוד התנצלתי מדי פעם ופתחתי דלתות יציאה, אבל הן לא נוצלו.
היה ברור שיש כאן הרבה עניין אישי והדדי.
בכוונה לא נכנסתי לפרטים וזאת למען שמירה על צנעת הפרט.
עלי אוכל רק לומר שנהניתי מאד והרבה מעבר לזה. המפגש עבר אצלי בראש עד הערב ובלילה לא הצלחתי להרדם.
פשוט לא ייאמן מה שנמצא בפנים בחלקים החבויים שבי, ואני מאמין שבכל אדם באשר הוא אדם.
שם הפרוייקט מאד מדבר אלי שהרי ישנם מספר צמתים בחיים שעלי לעבור כדי להתפתח:
מודעות, קבלה, נכונות, העזה ואמונה.
פרוייקט מדהים!!! כרגע בשלבי נביטה ומן הסתם יעלה פרחים ופירות מדהימים!!


יום שני, 17 ביוני 2019

לימונדה עושים מלימון!


מקרה אחד:
בגיל מסוים החלה השמיעה שלי להפנות לי עורף. המילה השגורה על פי הפכה להיות "מה?!"
לא נעים כשהנכדה מדברת ואני לא "מבין" מה היא אומרת.
אלא מה... שמתי לב שהיום כשאני בשיחה עם מישהו, אני מביט עליו ישירות כדי לקלוט את שפת הגוף המחפה על השמיעה הלקויה. דבר זה מביא לתקשורת הרבה יותר אמינה מהעבר, שם לא העזתי להביט לאנשים בעינים.
התובנה: איכות השמיעה ירדה ואיכות התקשורת השתפרה!

מקרה נוסף:
בגיל מסוים החלה הראיה שלי להפנות לי עורף. אני נזקק למשקפיים לכל דבר קרוב.
אחד התחביבים שלי הינו ציור בנקודות. המון המון נקודות שהופכות לציור כלשהו.
והינה אני יושב מול ציור כזה ומסיר את משקפיי כדי לנוח לרגע.
אני שם לב שבמקום הנקודות עליהן אני מתמקד, נקודה נקודה, הינה ללא משקפיים נעלמות הנקודות והופכות למשהו מטושטש, וכעת צצה דמות שלמה על דף הנייר.
כעת אני רואה את הציור כולו כיצירה אחת שלימה.
התובנה: איכות הראיה ירדה ועם זאת איכות ה"ראיה הכללית" עלתה.