שלום לגיל הנעלם שכבר לא כל כך "נעלם" בזמן האחרון :-)
ההליכה בשביל ישראל ביום חמישי האחרון היתה חוויה מרגשת ברמות בשבילי.
כדי שלא ירגישו בכך יותר מדי, "התנדבתי" להיות במאסף וכמו
כן העסקתי עצמי כל הדרך בצילום.
מה היה כל כך מרגש? זה בדיוק מסוג הדברים שאין לי מילים עבורם.
הדרך, הנוף, הצמחים והאבנים, הפרפרים ורחש הרוח, הגשם הקליל, המדריך,
הקבוצה, הסיפורים של
שמוליק ושל ההולכים האחרים, השירה שבדרך, כוס התה שלפני, המעגל
בסיום......
מי יודע?
בטיול עצמו החזקתי מעמד וזרמתי עם מה שהיה, ובכייף.
בדרך חזרה ואני לבדי ברכב, נאלצתי לעצור כי לא יכולתי לראות את הכביש
מבעד לדמעות.
עצרתי בצד הדרך ונסיתי להסיח את הדעת מכל זה ע"י שמיעת החדשות
ברדיו (בדרך כלל משמש כדלי מיים קרים)
אני פותח את הרדיו ומה בוקע ממנו?.... שירי ארץ ישראל של נעמי
שמר............ מישהו מאמין ב"מיקריות"?!!
אז זהו. "נתקעתי" שם לחצי שעה בערך.
חזרתי הביתה ונסיתי להסביר למרים את הקורות אותנו בטיול - החזקתי מעמד
כדקה לערך וזהו..... שוב........
אז כפי שאמרתי, אין לי מילים למה שקרה שם אבל דבר אחד עלה
המוחי.....נכון או לא נכון.......
כנראה שהתאהבתי שוב בארץ שלנו............... אין לי שום הסבר הגיוני
אחר
תודה לכל מי שהיה חלק מהחוויה הזאת, כלומר תודה לקבוצה כולה לנגה
ושמוליק ועינת הבלתי נלאית שמאחורי הקלעים
ותודה מיוחדת לאדריכל שסידר לנו את כל הנוף הנהדר הזה
הגיל הכרונולגי כמעט 71 - הגיל הריגשי כנראה אי שם בין 12 ל 16 ......
ומצידי שישאר שם :-)
אם הייתי מוסיף כאן תפילה הייתי אומר: "על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב"
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - -
בברכת צועדים - דוד אלמן
