היי עינת וכל שכבת הגיל הנעלם
קשה להתייחס להרהורי הלב והראש שלך מהסיבה
הפשוטה שיש להם נטיה להדביק את הקוראים (לפחות אותי ואני "חושד" שגם
אחרים).
ההרגשה האינסטינקיטיבית לאחר סיפור הטרגדיה
הפוטנציאלית של מנרה, היא..... מה?.... מה אפשר לעשות?.... בוא נעשה משהו!.... ואז
כאשר הרגשות שוקעים מעט ויורדים לתחתית כמו בכל כוס קפה משובח, מתחילות לעלות
המחשבות הרציונאליות .... מביטות ימינה ושמאלה ומתחילות לנתח את המצב בצורה פחות
או יותר הגיונית.
אותה "הנהלה" היושבת בראשנו ומנהלת
את חיינו מתחילה לדון ולדוש בנושא מכל היבט אפשרי וזה נראה משהו כזה:-
הגיון: התכנסנו היום כדי לדון בנושא כאוב
ורציני......
רגש: (קוטע אותו) עזבו דיבורים, עת לעשות ולא
לדבר!!
הגיון: מעשים נעשים תוך מחשבה - יריות מהמותן
אינן מובילות לשום דבר מעשי!!
רגש: אבל.... אבל.... איך אפשר?? (פורץ
בדמעות החונקות לו את המילים)
מצפון: שמע , הגיון, נכון מה שאתה אומר אבל
יש לנו מחוייבות לבעיה. אי אפשר להכחיש או להדחיק רגשות
רצון: אוף, הלוואי שנוכל לחשוב על משהו מעשי.
מסכים עם הגיון אבל מה? איך?
דמיון: אני אופטימי. עוד תראו שהמקום יפרח
ויצמח ולא תהיה שום בעיה. רק צריך להאמין
זכרון: כן, דמיון, וכמה פעמים שאני כבר אמרתי
את זה, ומה יצא מזה? קדחת
................... וכו
אם אתם חושבים שזו הנהלה דמיונית, יש לי
חדשות בשבילכם. זה בדיוק מה שקורה אצלי ב"הנהלה"!!
אני גם חושד שזה קורה לרבים
מאתנו.............
אם רגש יקח את הפיקוד, נהיה מאד מעורבים
רגשית אבל לא בטוח שיצא מזה משהו.
רצון? כן, הצדק איתו אבל שוב....מה עם
התכלס'?
הגיון? נשמע הכי מעשי אבל יהיה עליו להתחמם
קצת כי הגיון קר יוביל לדברים לא טובים.
מצפון, פעמים רבות מדי מפריע עם חוסר המעשיות
שלו אבל בהחלט שומר עלינו ועל הכוון......
אז מה בסך הכל אמרתי?..... הרבה מילים ובטוי
למצב מסוים ללא הרבה רעיונות
אני יכול לכתוב כאן, אולי זה יעשה משהו....
לא יודע...................
"שיתוף" "השתתפות" "שותפות" "שיתוף פעולה"
וואו....... איזה חיים קשים את עושה לנו
עינת :-)
שמענו הבקר הרצאה מפי מיודענו יוסי חלמיש
בנושא "ואהבת לרעך כמוך" המתאים עצמו ללוח השנה שלנו.
יוסי העלה את נושא ה"אמפתיה" -
שמעתי, הפנמתי אבל לא אוכל לחזור על הדברים כפי שעשה זאת יוסי ולכן אמנע מכך.
נראה לי ששותפות וכל שאר המושגים קשורים
ישירות לאותו מושג "אמפתיה".
אבל כיצד זה מתקשר למנרה? לטעמי אם יש אמפתיה
לנושא, משהו יזוז אפילו אם כרגע לא נראה דבר באופק.
עובדה היא שלאחר המפגש ההוא על ההר יצאנו
רובינו ככולנו עם הרגשה אכפתית כזו, נכון, לא מעשי במיוחד אבל בהחלט אמפתי.
כעת אנחנו עדיין משוחחים על כך במיילים ושאר
מקומות מפגש ואי שם באיזו פינה של איזו נפש, יצוץ אולי רעיון כלשהו, יעלה ויפרח
ויתפתח, ואולי גם יסחוף אחרים והינה, כבר קורה משהו. נראה לי שאנשי מנרה יוכלו
להתחזק מעצם העלאת הנושא בפורומים כאלה ואחרים עוד לפני שיקום ויתרחש משהו מעשי.
אם זה נכון, היה שווה לכתוב כאן!
לגבי שביל ישראל הרבה יותר פשוט. אם רוצים,
הולכים. לא רוצים, לא הולכים. הליכה בשביל ישראל איננה בעיה אלא פעילות מוצעת למי
שמעוניין.
זהו..... המילים מתחילות לברוח לי לכל
הכוונים וכדאי שאפסיק כאן.
שבוע טוב לכולנו :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה