מקרה
אחד:
בגיל
מסוים החלה השמיעה שלי להפנות לי עורף. המילה השגורה על פי הפכה להיות
"מה?!"
לא
נעים כשהנכדה מדברת ואני לא "מבין" מה היא אומרת.
אלא
מה... שמתי לב שהיום כשאני בשיחה עם מישהו, אני מביט עליו ישירות כדי לקלוט את שפת
הגוף המחפה על השמיעה הלקויה. דבר זה מביא לתקשורת הרבה יותר אמינה מהעבר, שם לא
העזתי להביט לאנשים בעינים.
התובנה: איכות השמיעה ירדה ואיכות התקשורת השתפרה!
מקרה
נוסף:
בגיל
מסוים החלה הראיה שלי להפנות לי עורף. אני נזקק למשקפיים לכל דבר קרוב.
אחד
התחביבים שלי הינו ציור בנקודות. המון המון נקודות שהופכות לציור כלשהו.
והינה
אני יושב מול ציור כזה ומסיר את משקפיי כדי לנוח לרגע.
אני
שם לב שבמקום הנקודות עליהן אני מתמקד, נקודה נקודה, הינה ללא משקפיים נעלמות
הנקודות והופכות למשהו מטושטש, וכעת צצה דמות שלמה על דף הנייר.
כעת
אני רואה את הציור כולו כיצירה אחת שלימה.
התובנה: איכות הראיה ירדה ועם זאת איכות ה"ראיה הכללית" עלתה.
