שלום.......ואללה, מזמן לא התרענו,
אבל מה זה בכלל "זמן"? סתם המצאה של מישהו שאינו סובל מעודף
דמיון ונאלץ לתחום בקווים עבים את מה שהיה, מה שקורה כרגע ומה שיהיה מחר. אמת,
הדבר נוח מאד אבל גם מדכא קצת. כאילו אנו חיים על חוט ארוך של זמן המורכב מאין-סוף
נקודות של "הווה", ואנחנו מטיילים עליו בצורה הכי משעממת שאפשר להעלות
בדמיון כלומר צעד אחר צעד, "הווה" אחר "הווה" כשכל "הווה" כזה, מגיע ומיד נפלט
לאחור אל מה שנקרא אצלנו "העבר".
המטמתיקאי, הסופר והפילוסוף אוספנסקי פתח לי חלון בספרו "טרטיום אורגאנום" ששיגע לי את השכל
במשך ימים רבים והשפעתו עלי עד היום.
הבנתי מכך שהמדע מגדיר את היקום על פי מימדים. והמדע , הרי כבודו במקומו
מונח כמובן.
אנו מכירים את שלושת המימדים במרחב ומשתעשעים במושג של המימד הרביעי –
הזמן, כלמור חיינו הם גוף תלת-מימדי הנע על ציר הזמן. השאלה שמיד עלתה בי היתה "מדוע
רק מימד אחד לזמן?!" - מבחינה מטמטית
ניתן להוסיף מימדים על פי ההגדרה הידועה. כל מימד חדש יהיה מאונך לכל מימד אחר ואם
נקח את ציר הזמן, מה פרושו של אותו קו שנציב במאונך לציר הזמן? אותו קו החותך את
ציר הזמן בנקודה מאד מסויימת אחת בלבד. נקודה זו היא היא ה"הווה" הידוע שלנו.
אם כך מהו המימד הנוסף החותך את ההווה שלנו? על פי הגדרתו של אוספנסקי זהו מימד
הנצחיות. כלומר בכל רגע בחיינו ישנו נצח המחובר ישירות ל"כאן ועכשיו".
איננו מודעים לכך עקב החפזון שלנו להגיע לרגע הבא. על שום כך אני עונד על ידי שעון
שעליו רשומה המילה "עכשיו" – זאת כדי להזכיר לי את מה שנאמר כאן על
ה"הווה" בחיינו.
אוסף הקווים הללו היוצאים מכל רגע בחיינו מביעים למעשה את
ה"זמן" כדו-מימדי.
קלטתי כנראה שיש כאן משהו חדש לי וההתרגשות באותו הרגע היתה כזו שמיד העלתה
בי את השאלה הכל כך מתבקשת: "אם כך, מהו המימד השלישי של ה'זמן'?!" גם
אם לא הבנתי את שאלתי שלי, הרי שההגיון שבשאלה ממש מרוח היה על שריר
ה"סקרנות" שלי.
אוספנסקי לא אכזב גם הפעם ותשובתו היתה פשוטה עד להדהים: "הקו
החוצה את ציר הזמן ומאונך לו, וגם מאונך לציר ה"נצחיות של הרגע" הינו
מימד ה"פוטנציאל" כלומר בכל רגע בחיינו מתקיימות אין סוף אפשרויות. הרי כולנו
מכירים את המושג בספרי המדע הבדיוני של "עולמות מקבילים", נכון?
נסיתי לסכם לעצמי את ה"עד כאן" של הדברים: "בכל רגע
בחיינו ישנו הנצחיות של אותו רגע וגם אין ספור אפשרויות שהיו יכולות לקרות" –
כלומר בשלב זה ה"זמן" הפך להיות תלת-מימדי. האדם הרגיל בעולמנו אינו
מודע למורכבותו של מימד הזמן, וזאת בעיקר עקב הגדרות המדע הקונבנציונאלי שקובע
שהזמן מורכב מ"עבר", "הווה" ו"עתיד"... והמדע, כידוע, כבודו במקומו מונח. אולם האם חוסר
מודעות זו משקפת אמנם את האמת שבדבר? קחו
למשל עולם פיזי
דו-מימדי שהיצורים בו הם בעלי אורך ורוחב אך ללא גובה או עובי כלשהו.
יתרה מכך, יצורים אלה אינם מודעים כלל למושגים של "עובי" או
"גובה".
נניח לצורך ההדגמה שעולם זה הינו משטח של מים והיצורים בו הם חתיכות
נייר הצפות עליו. כעת תארו לכם שאדם (תלת מימדי) נכנס למיים. מה רואה אותו ייצור
דו-מימדי? הוא רואה שני עגולים שהם המקום בו העולם הדו-מימדי (המים) חותכים את
רגלי האיש התלת-מימדי. לאותו יצור דו-מימדי אין מושג ששני העגולים האלה שייכים
לגוף אחד תלת-מימדי. מבחינתו אלו שני יצורים דו-מימדיים נפרדים לחלוטין.
נו, אז מה? ניתן כמובן לשאול. אז ככה. ליצור דו-מימדי חסר מידע כלשהו
על גוף תלת-מימדי. לי, כיצור תלת-מימדי, אולי חסר מידע על גוף ארבעה-מימדי?
שאלה זאת מסקרנת אותי ביותר לפחות מהבחינה הפילוסופית. האם ייתכן שכל
אותו מיסתורין סביב "משולש ברמודה" הוא סך הכל חוסר המודעות שלנו
כיצורים תלת-מימדיים, לנוכחות גופים ארבע-מימדיים?
אבל המדע דורש הוכחות. המדע אינו יכול להתקיים ללא הוכחות. הוכחות
לקיום או אי-קיומן של כל דברם בעולמנו. כן, יש כמובן להזכיר, שהמדע כבודו במקומו
מונח.
המדע אמנם חובק עולם וטוען שבעצם "השמיים הם הגבול" אבל
מדוע שיהיה גבול בכלל?
מי בכלל מעז לשים גבול לדמיונו של האדם? המדע הוא זה שחוסם את
דמיונינו?!
מעניין גם שהמדע מתייחס למדע הדמיוני (מלשון דמיון) כ"מדע
בדיוני" (מלשון בדוי או מצוץ מהאצבע), כך לפחות בעברית.
ההתרגשות בראשי גוברת ואינה נותנת מנוח. אני חייב לבדוק אפשרויות של
מימדים נוספים, שהרי הם יכולים להסביר כל מיני תופעות ומושגים בלתי הגיוניים של
ימינו. מושגים כגון, חיבור בלתי מוסבר של יצורים כגון נחילי דבורים, קיני נמלים,
גלגול נשמות, התנהגויות מוזרות של דולפינים, לוויתנים מתאבדים, פגעי טבע מסוג
"אל ניניו" ועוד דברים רבים שלמדע אין עליהם הסבר הגיוני. והרי, המדע וההגיון, כבודם במקומו מונח, הלא
כן?
או קיי, בקבוק הקוניאק התרוקן. זה היה קוניאק משובח במיוחד.
טוב נו, זה כנראה סימן מובהק לכך שכאן כדאי לסיים
להתראות בבקבוק הבא - דוד אלמן
