המשפט שלי "אני לא טוב במילים" – מה עומד מאחורי זה. החיטוט
בזה נובע מכך שעינת מנסה להבין למה אני חוזר על משפט זה כבר בכמה הזדמנויות. הסיבה
בהחלט יכולה להיות ענין של זהות.
כלומר "לא מספיק
טוב". זהות זאת חייבת בשמירה מכל NGEיצרתי לעצמי במשך
השנים זהות של
משמר ואם אני מקבל מחמאה מהסוג של
"שמע, אתה טוב במילים"
הרי שלצורך הגנה על הזהות הנ"ל אני חייב לבטל את המחמאה המאיימת על
הזהות שלי. הזהות שלי כנראה מאד חשובה לי.
השאלה כעת היא האם הזהות הזאת באמת היא היא הזהות שאני הכי מזוהה
איתה?
כנראה שכן אחרת איך להסביר את חוסר הרצון שלי לקבל כל דבר שטוען שאני
אמנם שווה משהו?
במשך השנים אני מעריך את עצמי יותר יותר וכלפי פנים אני יכול כבר לומר
לעצמי שאני טוב בכתיבה אבל שמישהו אחר יגיד לי את זה? זה כבר יותר מדי!!
מעניין שלמרות כל מה שכתבי עד לעיל, אני כן מסוגל די בקלות היום,
להגיד את הדברים האלה בפומבי.
חשבתי שלשים את הדברים על השולחן ישנה משהו אבל כנראה שלא. בפנים יש
התעקשות על הזהות הישנה ההיא. הזהות ההיא כנראה מושרשת חזק במיוחד.
הייתכן והדבר גובל בפיצול אישיות כלשהו? כלומר אני מדבר בפומבי על
דברים כאשר אני מדבר כביכול על מישהו אחר.
הרגשה שלי היא שממש אין לי בעיה לדבר על הדברים כאילו לא בי מדובר.
דבר אחד עומד כנראה אל מול אותה הרגשה של "אני לא שווה שום
דבר" וזהוי ההרגשה או ההחלטה
ש "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות" ובמקרה זה מדובר באותה
הרגשת חוסק ערך.
אלה הם שני כוחות מנוגדים ושווים בכוחם, כך לפחות אני מרגיש נכון
להיום.
הפתרון המתבקש הוא כמובן לחזק את האחד לעומת השני. וכאן אני נזכר
באימרא האינדיאנית שאומרת
"תלוי איזה זאב אתה מאכיל".
אם הדברים לא זזים ואני נמצא במצב של מעין תיקו ריגשי, הסיבה היא אולי
שהכל נמצא בעולם השכל ועדיין לא גלש לעולם הרגש. אין ומה עושים אם זה, כרגע רק
אלוהים יודע... ואולי עינת :-)
אז מה עלי לעשות בנידון? ראשית השאלה היא לאן אני רוצה להגיע ודי ברור
לי שמבחינה שכלית אני רוצה לשנות את אותה זהות ישנה. רגשית? אני לא שם. יש בי
כנראה שליטה עצמית שיכלית חזקה מדי לעומת הרגש. אני יכול לחיות ככה הרבה זמן וכך
גם עשיתי. אני זקוק לאיזו עינת כזאת שתעמיד לי את האמת בפרצוף! היא קוראת לזה
"חפירות" ואני רואה את זה יותר יותר כהעמדת מראה לנגד עיני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה