מתחיל לחשוב שיש לי שריטה רצינית בשכל! מפגש מסכם של קורס שאין מילים לתאר כמה שקבלתי
ממנו! שינה לי את החיים! ואני יושב שם במצב רוח מטורף של חוסר רצון להבין דברים
בצורה לוגית. הסברים ועוד הסברים.... מילים על גבי מילים וכל מה שאני עושה עם זה,
זה להתווכח. ויכוחים פנימיים אמנם אבל ממשיים עד להחריד. קבלנו עמוד למילוי...
סרגל התפתחות כפי שקוראים לזה בדף. הוויכוח הפנימים עם הדף מתחיל על המקום. דבר
ראשון שני עמודים וכותרת לכל אחד: "מימוש מלוא הפוטנציאל מעבר למצופה" וטור
שלפניו על פי הסדר "מימוש פוטנציאל מלא" ומיד עולה בי המחשבה שאחרי
מימוש פוטנציאל מלא, לא יכול לבוא שום דבר, כי אם כן, הרי שהפוטנציאל אינו מלא.
גיבוב מילים מעולם ההיגיון. ההיגיון משגע אותי. מה זה כל כך חשוב?? אבל על פי
התגובה הפנימית שלי, כנראה שאצלי זה חשוב בצורה כלשהי.
ועוד.... קבלנו אפשרות להגדיר את עצמת המצב שלנו בכל תחום על פי
צבעים. ירוק=מצב מצוין. צהוב=ככה ככה
ואדום=דורש טיפול. והראש המעוות שלי מתווכח..... "ירוק זה סם מרדים. אם הכול
בסדר, אפשר פשוט להירדם. אדום הוא המחייה והמחדד את החושים. בירוק אין צורך לחשוב,
שהרי הכול בסדר. אדום הוא מצב מעורר (אלא אם כן אני מת על הרגליים) ולמעשה הוא הוא
הגורם הראשי לדחיפה בכוון ההתפתחות. כלומר, האדום הוא הירוק של ההתפתחות, או
במילים אחרות = יציאה מאזור הנוחות היא מתכון לחיים.
נו, ואני שואל את עצמי, אם המילים כל כך משגעות אותך, מדוע אתה משתמש
בכל כך הרבה היגיון בחשיבה על כך.
והמסקנה שלי (כרגע) היא שאני יותר מדי חושב ופחות מדי חווה את החיים.
זו כנראה הסיבה שאני אוהב "ללכת לאיבוד" בטיולים. אם הכול
ברור אז או קיי, יש נוף יפה וכו' – נחמד וזהו. אבל אם אני במצב של "לא
יודע" זה מעורר דברים לא מובנים אבל בהחלט מעורר.
לא יכול להסביר את האיור המצורף אבל זה באמת מה שבא לי לעשות באותם
רגעים מטורפים.
אולי מישהו אחר יבין, אני לא מבין ולא רוצה להבין. האיור הוא חוויה
בפני עצמה!
