צלחתי
את מבחן חיי
אהובת
נעורי מגיעה לביקור. מזה שנים שלא ראיתיה והלב רוחש וגועש כתמול שלשום.
נפגשים
והלב חושב להתפוצץ! אני מאוהב כאילו לא חלפו 56 שנים מאז.
זוגתי
יודעת הכול. אין סודות בינינו, דבר המקל ולו במעט על צונאמי הרגשות השוטף אותי.
בערב
יושבים בסלון עם שני בקבוקי יין וליקר.
לאחר
חצות נשארנו אני ואהובת נעורי לבד, שנינו, בסלון, על הספה ומלאים בשני בקבוקי
אלכוהול.
מתכון
בדוק לאסון....
אני
פורש בפניה, ללא מעצורים, את אהבתי וכמיהתי אליה והיא מחייכת במבוכת מה. קשה
להאשים אותה. אני חוזר ושופך את ליבי בפניה במשך דקות ארוכות. לא מסוגל לחשוב, רק
להרגיש...
והינה
מאי שם עולה במוחי קול של שפיות. קול שהלך והתחזק ונמשך והתגלגל. והינה אני נכנע
להגיון ולאחר דקות ארוכות של מאבק פנימי נואש, אני נפרד ממנה בחיבוק עז, וזהו....
כן.... זהו.... זה הכול!!
למחרת
כשנפרדתי ממנה, חשתי כי אני נפרד גם מליבי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בתוך בליל
הרגשות האדיר הזה. השינה ממני והלאה. רק יומיים לאחר מכן שוחחתי עם זוגתי על כל
פרט וכל מילה שעברו בינינו בלילה ההוא. ואז, פשטה בי הרגשה מוזרה של שקט. הרגשה של
תובנה עצומה. הרגשה של אהבה עמוקה לזוגתי, דבר שלא הבנתי עד לאותו הרגע.
לזוגתי
מגיע צל"ש על התנהלותה בכל אותו סוף שבוע רווי רגשות!!
אין
ספק שהדלקת אור אמת על האירועים, הדחיקה את כל אותם צללים ארורים.
כל
כך הרבה יותר קל כשאין סודות, גם במחיר אי נוחות אדירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה