השעה 10:40 (בלילה?)
הכאב הסבל והעצבות הן חומר דלק לנפש. נפש רדומה תתעורר למקרה כואב
ופוגע. הלב הסובל הוא גם המבין. אין ביכולתי להשאר שלו לזמן רב, מרגיש אני כאילו
גווע אני. השלווה היא כסם מהמם המביא לטשטוש חושים טמטום ואטימות. כיצד אוכל לראות
לשמוע לחוש באם נותק הצורך לכך ממני? הכל טוב ויפה וכי מדוע אביט יודע אני לבטח כי
כך הדבר או כזה הוא המראה: הבטחון מביא
לרגיעה בגוף ובנפש והנפש נוטה להרדם ולהתנוון. נפש עשירה כנפשם של אמנים או אמנים
בכוח באה להם מאיזו צרה פגע או אסון.
בהביטי לאחור בעיני רוח לאורך הדרך הארוכה אותה עברתי זוכר אני בברור
רגעים קטנים וחסרי משמעות כביכול כשהסבה לזכרוני אותם הנה העושר הרוחני של אותם
רגעים. מבט של נערה שאיני זוכר לא את המקום לא את שמה ולא את התקופה ורק את מבט עיניה אזכור. רגעים של התעלות נפש ללא
סיבה נראית לעין. טיול בארופה לא היה נחרט במוחי
אלמלא היתה קשורה בה חוויה כלשהי כגון עצב (הגשם השוטף בונציה) שמחה (אותו
זוג במכונית הקטנה ברומא) וכן הלאה. מתקופת מלחמת יום הכיפורים אינני זוכר את אותם
פעילויות שונות ואלו מבטו של אדם נפחד פרצופו הקפוא של סורי מת, ילדה קטנה (5)
המתבוננת בפגזים הנופלים לידה ללא התרגשות ושיר מפלא (אז) של נעמי שמר "לו
יהי" שהביא אותי לידי דמעות בכל פעם ששמעתיו, כל אלה חרוטים לנצח בנפשי כי
קשר רוח לי עימם.
אותו צלם קרבי היודע להנציח במצלמתו את נפש האדם הלוחם במערומיה ברגעי
אמת – אמן הוא לבטח! כל יצירה שהיא שיש בה מן הרוח ועולם הנפש – אמנות היא.
יצירות פאר רבות נראות מאובנות וקרות מאחר ונעשו על פי כללים מסחריים
של "כמה ארויח מכך" ואילו יצירות עלובות למראה לידם מקבלות הילה של זוהר
– עולם הנפש מתוך האמת שבהן.
האמנות היא נבטוי החומרי של עולם הרוח.
הדמעות הן טיפות נפש שהתעבו והפכו לטפות באוירה הקרה של עולם החומר.
בז אני למנוחת הנפש – אינני רוצה בה! הכאב והסבל הם הם המגרים את כל
חושי, מחדדים את יכולת הקליטה ופותחים פתחים נסתרים שלא ידעתי אפילו על קיומם.
האהבה היא הקשר העמוק ביותר, בין נפשות, התמזגות נפשית, הטמעות זה
בנפש זו. זאת רק נוכל באם פתוחה הנפש לעולם הרוח. האהבה הפיזית הנה בטוי לאותה
אהבה רוחנית – בטוי חומרי. אם נשקיע בה את נפשנו תהיה כל אהבה פיזית לאומנות. החמר
ללא הרוח הוא אקט חייתי לצורך רבייה ו/או הנאה ותו לא. ובמה עלינו על החיה הן רק
ביכולתנו להפך מעשה לאומנות ע"י קשירתו בעולם הרוח. ללא עולם הרוח איננו אלא
חיות.
מכאן הדרך שלי לאותם "פגעי נפש" כאב, סבל, צער, קנאה שרק
דרכם חי אני חיים מלאים. אוכל לסבול הרבה
כאב וצער אולם השלווה והבטחון הם הם שיהרגו אותי. אולי משום כך סכסוכי עם בני אדם
שונים ודווקא לקרובים אלי, התנגשויות מתמידות והערמת קשיים עצמית. בכל מכה נפשית
נופל אני וקם ועולה במשנה כוח ומבין אני טוב יותר את דרכי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה