"מסבלות גורל פרוע,
ממצוקות חיי רזון.
מאתמול בלתי ידוע,
ומחר ללא חזון.
ציבורנו מלוכד אל מחנה עמל אחד"
סבלות העם הן הנסיון הקשה הממריץ את הנפש לחקור במהותה ולהגיע עד שרשי
משמעות החיים ומהותם.
הסבל והכאב הם אישיים "סבלות העם" הוא מונח
שהפרטים קבעו לאוסף כל בעיותיהם האישיות הדומות זו לזו של ציבור אנשים
("העם") . ל"עם
היהודי" – קבוצת בני אדם ברי מזל – ניתנה הזדמנות להגיע גבוה בדרך העולה אל
הבנת תכלית החיים. הציבור ניצל זאת אך
למטרה הפוכה והרי הוא מאחד ומלכד שורותיו וזאת על חשבון חוסנו והתקדמותו של כל פרט.
ודאי, העם חזק בהרבה ולראייה "פרוץ המדינה". אך האין כאן טעות כלשהי?
לשם מה מדינה? הרי אנו מבודדים קבוצת אנשים משאר בני אדם וע"י כך קוראים ללחצים נוספים המלכדים
את העם.
אך לכוד הכלל הוא בהכרח התפוררות הפרט ועל כן סיום
השיר הנה הטעות ושבה טעו אותם אנשים.
אדם
יחדור לעומק לבו רק כאשר יזדקק לכך והוא יזדקק לכך רק כאשר יהיה בודד. מכאן הצורך
באותה בדידות. כולנו מרגישים בצורך להיות לפעמים לבד ובהכרח לכך, אולם מנסים בכל
כוחנו להמנע מכך ע"י התקבצות לקבוצות בכל שטחי החיים. הפחד מפני ההשארות
לבד גורם לכך. אולם רק בגוברנו על פחד זה
נוכל להמשיך בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה