שיחה עם הנכדה

שיחה עם הנכדה

אני: "יש שעורי בית. בואי נשב על זה ביחד"

היא: "מה פתאום?! המורה לא נתנה שעורי בית"

אני: "לך אין אבל לי יש, ואני צריך שתעזרי לי"

היא: (סימן שאלה גדול מרחף מעל לראשה)

אני (מוסיף): " אני אמור להביא שיחה בינינו לעיתון שאני שותף בו. בשביל זה אני צריך אותך. מסכימה?"

היא: "אבל אין לי מה להגיד"

אני: "אז אני אשאל אותך שאלות ואת תעני, אם תרצי"

היא: (שקט של הסכמה, או לפחות אי התנגדות)

אני: "התחלתם ללמוד שוב, איך בבית הספר?"

היא: "משעמם"

אני: "מה משעמם שם? הרי יש כל מיני דברים"

היא: "הכול" (היא אינה מבזבזת מילים, זה ברור!)

אני: " מה? אין שום דבר שאת אוהבת?"

היא: "כן, שעורי אמנות"

אני: "מה עושים בשעורי אמנות"

היא: "אמנות"

(אני מבחין בחיוך שובב מתגנב לקצות פיה ומשנה כוון)

אני: "אם היית יכולה לבקש מה שאת רוצה  לעשות בבית ספר, מה היית מבקשת?"

היא: "בריכת שחיה בכל ההפסקות"

אני: "וואו! אבל הפסקות בין מה למה?"

היא: "בין שעורי השחייה"

אני: (לא יכול יותר ומתפקע מצחוק)

היא: "סבא, אתה מוזר" (ומצטרפת לצחוק)