מה טוב יותר מלהשליך הכל מעבר לכתף, לקחת מעיל,
תרמיל וכמובן זוג מקלות, ולצאת לדרום האדום?
אין מה לדאוג, הבעיות לא תברחנה.
כשנחזור נוכל לשוב ולהתפלש בהן.
בוקר – והשמש מפהקת מעל לגולן ואני כמוהה מפהק
בהמתנה דרוכה לאוטובוס שיקח אותי מכאן!!
נירית, הקמב"צית, אינה מאכזבת והאטובוס
מגיע, בולע אותי אל ביטנו ואני מתרווח בניחותא בספסל האחורי, מתכונן לנסיעה דרומה.
היעד, שמורת פורה והינה אנו כבר כאן. מתארגנים
וצועדים אל תוך יום וים משופעים בפריחה עד קצה האופק.
המילים מאכזבות כרגיל. כיצד יכולה מילה להעביר
תחושת שלווה עילאית כזו הפורצת מהאדמה בתמונה שאין מילה יכולה לתאר.
האם באמת הכל מקרי? סתם ככה נוצר הכל? היכן
האדריכל שהפליא יצירתו?
המילים מנסות בכל כוחן: "גשר מסילת הברזל
הטורקית, תל נגילה...." – שמות, סיפורים, אגדות והיסטוריה – כל אלה נשפכים
ממדריכנו ליאור.
סוגרים את היום במצפה רמון לאחר
"רכיבה" על "הגמל" המפורסם. קר. קר מאד אפילו, אבל הקור
חיצוני בלבד. בלב פנימה חם ונעים.
צר לי מעט על שהות הלילה במלון, אין בי טענות על
כך אך אינו יכול להתחרות בשכיבה על הגב בתוך שק שינה, אי שם בשטח, מביט בכוכבים
ופשוט נהנה מהעולם.
על-הבוקר מקלחת נעימה וקפה מחורבן, ארוחת בוקר
ויאללא לעניין. והעניין הוא המסע בין העיר העתיקה עבדת לעין עקב עליון ותחתון ועד
למדרשת בן-גוריון.
לא אטרח לנסות אפילו לתאר במילים את היום.
מסכנות המילים שאינן מסוגלות, ולא באשמתן, לתאר חוויות נפשיות כפי שנחוו ביום זה.
צר לי על המילים. צר לי שזה מה-יש לתאור יומיים
נפלאים של בילוי במדבר.
אי אפשר לסיים מבלי לומר את אשר בפעמים רבות מדי
נעלם מעינינו... החברותא. אנשים. עולמות שונים אך בעצם כל כך דומים. נעמי שמר קלעה
בול בשירה "אנשים טובים באמצע הדרך". ובתוך כל אלה, צעירונת העונה לשם
יובל, החובשת הרישמית בטיול שסחבה על גבה מחלקת מיון שלימה! לשמחתנו נותרה ללא
עבודה.
אח....אח..... אין על המדבר......
טרם עברו 24 שעות ואני כבר מתגעגע......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה